שם טוב ואח' נ' AIG חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה נתבעים נזקים אשר אירעו לרכב התובע כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 24/12/08.

1. לטענת התובע, עת נסע ברכבו באיטיות, הואיל והחל בנסיעה, ברחוב יעקב מדלה ברחובות, שהוא כביש דו נתיבי חד סטרי, הגיע להצטלבות דרכים ורכב הנתבעת 2 אשר הגיע מרחוב מימין, פגע ברכבו.

הן התובע והן הנתבעת 2, העידו כי בשעת התאונה,חנה ברחוב בו נסע התובע, רכב הצד השלישי 1 , במקום שהוא אסור לחנייה ואשר יש בו משום חסימה של שדה הראייה לנוסעים בצומת.

לטענת התובע – התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת 2 אשר לא נתנה זכות קדימה לרכבו, למרות תמרור המוצב בדרך ממנה הגיעה ו/או בשל רשלנות הצד השלישי אשר העמיד את רכבו באופן החוסם את שדה הראייה לנוסעים בצומת.

2. לטענת הנתבעת – בכתב ההגנה – האשם בתאונה מוטל לפתחו של הצד השלישי אשר החנה את רכבו בחוסר זהירות כלפי הנוסעים בכביש ותוך שהוא חוסם את שדה הראייה בצומת ומסכן את הנוסעים בכביש.

3.הצד השלישי , במסגרת כתב הגנתו, טען כי אין הוא זוכר באם החנה את רכבו במקום הנטען אם לאו ואולם, אישר כי אמנם הוא גר בקרבת מקום. הצד השלישי לא נכח בתאונה ומשכך, לא היתה בפיו גרסה לענין נסיבותיה.

הדיון:

4. במהלך הדיון אשר התקיים בפני , העידו התובע והנתבעת 2 אשר אף הדגימו את התאונה בפני באמצעות רכבי הדגמה. כן הוצגו בפני תמונות של הצומת אשר לא צולמו במועד התאונה וכן, תמונות הנזקים לרכבי הצדדים.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות אשר הוצגו בפני אל מול נטלי ההוכחה , הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל וכן, דין ההודעה לצד השלישי להתקבל באופן חלקי והכל המפורט להלן.

5.תחילה, בחינת הנזקים לרכבי הצדדים מעידה כי שני הרכבים נפגעו בקצות רכביהם – התובע בקצה הימני הקדמי והנתבעת 2 בקצה השמאלי הקדמי. כמו כן, מעידות התמונות כי הרכבים לא ניזוקו באופן חמור . בתמונות יש בכדי ללמד כי שני כלי הרכב נסעו באופן איטי וכמתבקש מנסיעה בצומת ובהתחשב בתנאי הדרך.

6.זאת ועוד, שני הצדדים העידו כי הצד השלישי החנה את רכבו בצומת באופן החוסם את שדה הראייה – חיזוק לכך, ניתן למצוא כאמור בתמונות הרכבים , המעידות כי שני כלי הרכב נסעו לאט ומשכך, לו אמנם היה שדה ראייה מלא בצומת – סביר כי לא הייתה נגרמת התאונה.

7.אמנם, על כל הנוסעים בצומת מוטלת החובה לנסוע בזהירות ולהאט ואולם, לענין זה הנני קובעת כי התובע מילא אחר חובתו זו ואמנם נסע באיטיות, כמתבקש מתנאי הדרך. לכך אוסיף ואציין כי אין מדובר בצומת מארבעה כיוונים, אלא מדובר בצומת T כאשר רכבו של התובע נסע בנתיב העיקרי אשר ממשיך ישר ואילו הנתבעת נסעה מכביש אשר ממנו ניתן לפנות לימין או לשמאל בלבד- כאשר הנתבעת ביקשה לפנות שמאלה.

למעלה מן הצורך אציין כי התובע הציג בפני בית המשפט חשבוניות המעידות על כך שתיקון הרכב עלה לו כ – 10% יותר מהערכת השמאי ומשכך, גם וככל שהייתי סבורה כי יש ליחס לו רשלנות תורמת מסויימת, ממילא "ספג" התובע רשלנות תורמת זו בתשלום סכום גבוה יותר בגין התיקון.

לכך, הנני מוצאת לנכון להוסיף כי התובע תבע אך ורק את הנזקים אשר נקבעו על ידי השמאי ולא תבע, ימי עבודה ו/או עוגמת נפש ו/או הפרשי הצמדה וריבית ומשכך, מלכתחילה העמיד את תביעתו על המינימום האפשרי.

8.אשר על כן הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה .

9.באשר לחלוקת הנזק בין הנתבעות לבין הצדדים השלישיים , הנני קובעת כי , לטעמי הגורם המכריע בתאונה, הינו הצד השלישי. קביעתי זו מושתתת על כך שכאמור, הצד השלישי לא הציג כל גירסת הגנה עובדתית לענין הנסיבות או לענין עצם חנייתו במקום , אלא רק טען כי ככלל הוא חונה כחוק וכי לא היה עד למקרה ולנסיבותיו. יחד עם זאת, כאמור אישר הצד השלישי את מגוריו בקרבת מקום התאונה, עובדה המחזקת את הטענה כי אמנם חנה במקום זה.

כמו כן, מושתתת קביעתי בדבר אחריותו המכרעת של הצד השלישי על כך שכאמור, עדויות הנתבעת 2 והתובע בדבר מיקום חניית הצד השלישי – לא נשללו וכן, על כך שהפגיעות ברכבים מעידות על נסיעה איטית ומשכך, סביר כי באם הראות בצומת היתה מלאה – לא היתה מתקיימת התאונה.

יחד עם זאת, גם לנתבעת 2 רשלנות תורמת, הואיל והגיעה לצומת בו הראות הייתה מוגבלת, בכיוון הנסיעה שלה היה תמרור "האט ותן זכות קדימה" , היא ביקשה לפנות שמאלה ומשכך, חלה עליה חובת זהירות מוגברת. הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות כנדרש מהראות המוגבלת כגון, התרעה בצפצוף על דבר כניסתה לצומת – התנהלות אשר יתכן שהיה בה בכדי למנוע את התאונה.

הנני קובעת על דרך האומדן את שיעור האחריות של הצד השלישי לתאונה על 60% ואת שיעור אחריות הנתבעת 2 לתאונה על 40%.